"חברות, תמיד הייתה תלויה בנדיבות לא רציונלית מסוימת. נכונות לבזבז זמן משותף בצורה מרהיבה. להקשיב לאותה חרדה בפעם החמישית. לשבת בשתיקה. להישאר זמינה ללא אג'נדה. ואולי זו הסיבה שחברות של מבוגרים מרגישה רדיקלית יותר ויותר. היא מתנגדת להיגיון שהחיים המודרניים מתגמלים בכל מקום אחר. כי חבר אמיתי מציע משהו נדיר ביותר: נוכחות לא אופטימלית. משפחה בנויה על ידי דם. נישואין על ידי מוסד. יחסי עבודה על ידי תועלת. חברות שורדת אך ורק באמצעות בחירה הדדית. אף אחד לא חייב להישאר. ובכל זאת, יש אנשים שכן.
'איפשהו בין 'בואי נתעדכן בקרוב' לבין 'סליחה, החיים היו עמוסים', החברות הבוגרת הפכה לאחד האבדות הרגשיות הכי משמעותיות והכי פחות מדוברות של החיים המודרניים. אין לה טקסים, אין לה שירים, אין לה תעשייה שלמה שעוזרת לעכל אותה. שבר רומנטי מקבל סרטים, שירים, שירה, טקסים ועמודות ייעוץ. אבל הצער על חברות נשאר בלתי נראה. אף אחד לא מלמד אותך כמה כואב לאבד לאט-לאט גישה למישהו שהכיר את החיים הפנימיים שלך מבפנים. מישהו שהבין את השתיקות לפני המשפטים. מישהו שידע לזהות את מצב הרוח שלך מהדרך שבה אמרת 'בסדר' ". The quiet grief of adult friendship, by Pranav Jain
0 תגובות:
הוסף רשומת תגובה